הסימון 4 +ינחה על הטבעת של 12 טפטפות. כך באופן פשוט קובלנו השקייה דיפרנציאלית מותאמת לכל עץ. כמובן שכמו תמיד צריך לוודא ביצוע בהתאם לתכניות ולא להשאיר את התכנון המושקע רק על הנייר. אם כך ראינו שבתכנון משותף ולא הרבה מאמץ ניתן להגיע לתוצאות טובות יותר בתכנון הצמחיה וההקשיה מה שיוביל בעתיד לביצוע מדוייק וטוב יותר ע"י קבלן ההקמה ולתחזוקה קלה יותר ועמידות גבוהה יותר של הצמחיה
4 צמחים שמומלץ עבורם מרווח שתילה שאינו ברשימה המצומצמת שלנו יש לכנס למרווח שהכי קרוב או הגיוני. לצופף אותם באף אחד מהמרווחים הנבחרים וזה יהיה מצב נדיר- ההמלצה שלי היא להחליף צמח.
שיחים שמומלץ עבורם מרווח שתילה של 2.5 מטר ומעלה הינם שיחים גדולים , שבעתיד גם ידרשו כמות מים משמעותית גדולה יותר מצמח ממוצע.
שיחים כאלה לא יהיה נכון לכנס למרווח קטן ולכן אותם נמשיך לשתות לפי המומלץ אך אליהם נגיע עם צינור עיוור (צינור ללא טפטפות) ולכל שיח נתקין, לפי מיקומו טבעת טפטוף מוקטנת . כך הם יקבלו כמות מים מספקת, שכן הם עשויים להיות גדולים בעשרות ומאות אחוזים מהשיחים הקטנים ולא הגיוני שיסתפקו באותה כמות השקיה. טבעת טפטוף נותנת גמישות גם במיקום השיחים ובפיזורם וגם נותנות את העבודה עבור טבעות הטפטוף הינה מינורית כיוון שבמרווחים כאלו מדובר בצמחים בודדים בכל גוש צמחיה
בחירת עצים לגן
פעמים רבות מתכנן הנוף מתבקש לבחור צמחיה ובעיקר עצים אשר דורשים כמות השקיה דומה בכדי שלא יהיה מצב שסוג עצים יקבל יותר מידי מים או מעט מידי , וכ מחליטים על ממוצע ובכך מרסנים את היצירתיות בתכנון הצמחיה ובעיקר בתכנון העצים שהם השלד הנופי של הגן . חבל. בנושא זה אני בעד לאפשר למתכנן הצמחיה כמה שיותר משחק. השיקולים לבחירת העצים עדיין רבים . אבל בעזרת תכנון השקיה חכם אפשר להיות קצת יותר יצירתיים בבחירת העצים . הפתרון- טבעת טפטוף מותאמת לכל עץ. לפי התכנון בטבעת טפטוף בסיסית יש , נניח, 8 טפטפות , ולכל עץ הזקוק לתוספת השקיה מעבר לכך נסמן זאת ע"כ התכנית בצמוד לטבעת טפטוף. ניתן לראות בדוגמה שבתכנית 2.
2 מנער רחב- הפרשים גדולים בכמות השקיה למטר בין גושי השתילה. המצב האופטימלי של כמות מים באדמה נקרא קיבול שדה. במצב זה יש מספיק מים זמינים בקלות לצמח אך לא יותר מדי שיחנקו אותו מנקודה זו הקרקע תהייה רוויה מדי או יבשה מדי ככל שנלך ונקצין לכל כיוון. לפי הדיאגרמה מעל השרטוט של תכנית 1 ניתן לראות את מנעק (טווח המרווחים) ההשקיה. בזמן שבפריסה 200X200 ס"מ – שטח של מ"ר אחד יקבל 0.4 ל"ש (ליטר לשעה) , בפריסת 30X30 ס"מ, מר קרקע אחד יקבל כ-15 ל"ש. פי 37.5 וזה דווקא שהצמחים הגדולים הם אלה שצריכים תוספת השקיה ולא הקטנים. כלומר : בזמן שבערוגת הסיגל קיסוסי תיהיה הצפה, הבוגנביליה תסבול מיובש קיצוני. קצת תזוזה למעלה או למטה עשוייה לגרום לתמותת צמחים משתי נקודות קיצון.
3 מנעד רחב עשוי ליצור היקוות של מים בערוגות הצפוניות ולכן משמעויות רבות ( מעבר לפגיעה בצמחים השתולה) יתושים , עשבייה מוגברת, בוץ( אשר במהרה מגיע גם אל השבילים דרך רגלי האולכים על ארבע או עוברי הגינון) ומראה כללי של גינון מוזנח ולא מקצועי ובנוסף- יותר עבודות תחזוקה. הפתרון, בהתאם לשרטוט של תכנית 2: יש לבחור 2-3 מרווחי שתילה הכי שכיחים שיש ברשימת הצמחיה, תוך ניסיון לצמצם את מנעד המרווחים, שלא יהיו הבדלים גדולים מדי. 100X100, 50X50, 30X30 – תקין . 200X200 100X100 30X30 אמנם יקל את העבודה על המבצע אך לא נותן מענה להבדלי משמר ההשקיה.
כאשר כל צמח מקבל את כמות ההשקיה המומלצת עבורו או קרוב אליה ככל האפשר, הוא מתפתח טוב יותר ועמיד יותר בפני מחלות ותקופות יובש . ככל שהוא גדל הוא גם ישאיר פחות מקום לעשבייה המתחרה בו במים שמש וחומרי הזנה.
סינרגיה בתכנון הנוף וההשקיה
מרווחי שתילה
אנו יודעים שלכל צמח יש את הגודל הסופי שאליו הוא מתפתח ולכן לא נשתול פיטוספורום ננסי באותו מרווח שתילה כמו בוגנוויליה. הבעיה מתחילה כאשר יש לנו בתוכנית הצמחיה עשרות סוגי צמחים המחולקים ל 10-5 קבוצות של מרווחי שתילה.
לפי הכתוב בספרים- תכנית 1 נכונה. כל צמח קיבל את המרווח השתילה המדוייק המתאים לו. אך איך זה מסתדר כשרואים את התמונה הגדולה? לעניות דעתי זה לא מסתדר.
1 מבחן ההתקנה מפגש בין סוגי צמחיה שונים הינו מפגש של סוגים שונים של צינור טפטוף. איך מבצעים כל כך הרבה חיבורים? איך מחברים צינורות שאינם פרוסים אחד מול השני ואין שום סדר קבוע? זה דומה יותר לאריגת צינורות מאשר פריסה. בפועל קשה יהיה למצוא את הקבלן וצוות העובדים שיקפידו על פריסת צנרת כה מורכבת שגוזלת זמן ומחברים רבים וכל זאת כמחירי מכרז מינימום.
במהלך תכנון השקיה, נתקלתי פעמים רבות בתכנון נוף מאוד יצירתי. תכנון חדשני, איכותי, אך כזה שאינו לוקח בחשבון את שיקולי התכנון וההקמה של מערכת ההשקיה. איני סבור שמצופה מאדריכל הנוף להיות מתכנן השקיה מאחר וזה תחום מאוד טכני , המבוסס על המון מידע תיאורטי ומעשי. אך הבנה טובה יותר של מספר אלמנטים בסיסיים עשויה לשדרג את איכות התכנון הנוף ותעלה את הסיכויים לביצוע תוכניות השקיה ע"י הקבלן בהתאם לכוונת המתכנן ולא לפי השטח.
ולהלן שתי דוגמאות כיצד ניתן לתכנון טוב יותר בעזרת שיתוף פעולה פשוט. פעם האדריכל מתאים עצמו לשיקולי ההשקיה ופעם מתכנן ההשקיה מתאים עצמו לשיקולי התכנון.
תכנית 2- תכנון מומלץ
תכנית 1- תכנון לא מומלץ